בכל יצירה תרבותית יש ייחוד, והיא יקרה ליוצרה, אך לא בהכרח שתוערך כראוי גם על ידי הזולת. האיכות היצירתית היא נושא חמקמק וקשה היא להגדרה כמו המושג "יופי". הוצאה לאור הדובדבן מוציאה לאור ספרי איכות, התורמים לחברה ולתרבות בישראל. אין זה דבר של מה בכך. החנויות מצופות כיום בספרי טיסה, שיווק, פרסום ועוד, ואין להם דבר עם אמנות ועם יצירה. ולכן ספר זה המוגש לפניכם "במעלות התבונה" מציב אלטרנטיבה ראויה לשוק הספרים ומבקש להטביע בו את חותמו.

כל אדם קרוב אל עצמו ואל הדומים לו, וקרוב אליהם גם בשיפוט הערכי. עם זאת יש גם שיפוט כללי של דעת הכלל ולרוב היא אינה מחטיאה, והאיכות צצה ומתגלה, אפילו אחרי עשרות שנים. זה המקרה שקרה עם הפילוסוף שפינוזה שנחשב לאחד מגדולי הפילוסופים שבכל הזמנים. איכות יצירתו מוערכת בהיקף שלה ובשיטתיות, ובהסבר ההגיוני המתקבל ביותר על הדעת של מושג האל. עם זאת היהדות בזמנו הטילה עליו חרם, ובצדק. גם בזמננו חרם זה תקף, כי משנתו אינה מתיישבת עם עיקרי היהדות הנעלמים והמוסתרים. שפינוזה היה בקיא ביצירה היהודית, אף על פי כן הוא לא התחבר אל הרוח המקורית והמוסתרת הזו, כי הוא יצא מגדר העם החוצה, מן הגרעין היסודי אשר אפשר להניח שרק בו מוכחת ותמצא הרוח המקורית העלומה והנשמרת עם כל השנויים והתהפוכות של הזמן. אך קל להתרחק ממנה, מה שנכון לרבים מבני העם היהודי בכל הזמנים. ואין לתמוהה על כך שהיהודים הם שיצרו את הנצרות, והראשונים להתייצב בצלו של כל דגל אוניברסלי.                                                      
בספר אני מנסה להתחבר מצד השכל עם הרוח היהודית המקורית ולגלות את הנעלם כפי שכמוס ומוסתר במורשת העם לדורותיו, ובעיקר ברוח המקרא. רוח המקרא חוברת גם אל הצד הרגשי חוויתי, בסיפורים ובדברי השירה הנבואיים ובמסרם הנעלה, האנושי ביותר וגם המרומם שמעליו, בסגנונם הייחודי לזמן ומקום, לתקופה של נביאים וחוזים, סגנון שלא ניתן לחזור עליו ולחקותו. בו כמוסה רוח האמונה המקורית והשורשית שבהשגת האל העליון שהוא טוב ומטיב, אל רב חסד רחום וחנון, אך גם אל קנא ונוקם, שמידותיו חסד ודין כאחד. אמנם כביכול יש כאן סתירה, אך לא כן היא. זה היוצר את המובן של הגדלות והשגב. המיזוג של החסד והדין, של האחד השלם בפשטות מוחלטת. רעיון האחדות הוא בבסיסו של הספר. הוא היה ביסוד הכוונה הראשונית לכתוב וליצור, עת הבחנתי שלמעשה לכלל המילים יש מכנה משותף פנימי והם ניתנות לסווג לשתי בחינות.  אך רעיון לבד אינו מספיק, צריך לפרשו בכלל המושגים החשובים ולהראות שהוא תקף ונכון. ואמנם לא נימצא יוצא מן מהכלל שיסתור את ההנחה. אך יתרה מכך, צריך לעשות את  ההבחנה בין הניגודים והיחס ביניהם כך שלא יסתור את מושג השלמות שמעבר לשניות שבין טוב לרע, ואשר עדיין מותיר את המושג של הטוב המוחלט, שהוא ביסוד האמונה היהודית. המשימה הקשה היא לגשר על הסתירות, ולכך נדרשת הייתה ההבחנה בין מוחלט ליחסי ונקודת המפגש ביניהם. כי אין הם בבחינת שני ממדים נפרדים אלא האחד בפנימיותו של השני ונותן לו את הפשר והממשות.