הוצאת ספרים - לקראת פרסום של ספר חדש

"אני צריכה לכתוב טקסט לאתר האינטרנט של ההוצאה לאור, לקראת פרסום הספר", אמרתי לאמי. הרגשתי מעין חשיבות עצמית, מדמיינת שאני סופרת ותיקה.

אני!? שמעולם לא כתבתי מעבר לברכות חגיגיות למשפחה או תהיות נוגות על החיים, מצאתי בתוכי אוצר בלום של מילים. הרגשתי כמו בסצנה מאחד הסרטים, שראיתי לא פעם, בהם הסופר שטוף בפרץ כתיבה, יושב ומהרהר כיצד לנסח את הפסקה הבאה. 
עברו כבר יותר מחמישה חודשים מאז שלחתי את כתב היד אל הוצאת ספרים הדובדבן, ומי היה מאמין שאני יושבת כעת, בבית הורי בערב שישי, וכותבת אודות הספר שעתיד להתפרסם בקרוב, הספר שלי! אך אני האמנתי, באמת שהאמנתי. "הספר יראה אור בדרך כזו או אחרת", אמרתי לעצמי שוב ושוב.
כתיבת השירים והסיפורים הקצרים אודותיהם, נכתבו אמנם בתקופה קצרה יחסית, לא יותר מחודשיים-שלושה אך נותרה בי התחושה שכתבתי על פרק חיים ארוך הרבה יותר. הכאב, האבל על מות אבי, הגעגועים העזים, העצב, האהבות שלא מומשו, כולם כמו נדחסו למעין צרור אחד סבוך ומפותל, ללא התחלה וללא סוף. כשהתחלתי לכתוב את המילים הראשונות, אחזתי בקצה אחד קטן, ואט אט התרתי קשר אחר קשר. לעתים נקלעתי בסבך, תקועה במבוך תחושות מבלבל, אך המשכתי לפרום עד שהצרור נהפך לדרור.
באותה תקופה רציתי כל כך לברוח, רחוק מהכאב, רציתי לשכוח, להתנתק, לבעוט בהכול ולהיבנות מחדש. מהר מאוד הבנתי שאין לי לאן לברוח, שלמעשה לא אוכל לברוח מעצמי, והיום אין בי את הצורך. 
"רוצה לנסוע לתאילנד?" הציעה חברתי, "נעשה חיים! יהיה כיף!" הוסיפה, למרות שלא הייתי זקוקה לשכנועים רבים. היה זה סמוך לתקופת החגים הקרבה ובאה. "אני לא יודעת", השבתי "הבטחתי לאמי שניסע ביחד, וגם להשאיר אותה לבד בחגים זה לא רעיון מוצלח", הרגשתי את נקיפות המצפון המתחילות להדהד בראשי. 
ובכל זאת החלטתי לנסוע. המחשבה ששם יהיה יותר טוב, ששם אמצא את מבוקשי, הכריעה את הכף. הפעם הזו נסעתי בתקווה לחוות הרפתקאות ופשוט ליהנות בחופשה באיים קסומים, על חול לבן מול מים תכולים. 
אך הפעם הזו הייתה שונה. פתאום הבנתי, או נכון יותר לומר הרגשתי, את גודל השינוי שחל בי. פעמים רבות במהלך הטיול הרגשתי לא שייכת, רציתי לחזור לארץ, הביתה, ולהתחיל את חיי. לא עוד פנטזיות על ארץ רחוקה, לא עוד בריחות וניתוקים, לא עוד אהבות חסרות סיכוי ולא עוד הרצון לשבור את הכלים. למדתי לאהוב את עצמי מחדש, לאהוב את חיי. 
מצאתי לי דרך חדשה, דרך של כתיבה ובה אני ממשיכה ללכת. שבילים חדשים נוצרים בחיי מדי יום. לאן הם מובילים? אגלה בהמשך... החשוב מכול הוא לא לפחד לבחור בשביל חדש, לא לפחד לשנות את המסלול.
כוחה של הכתיבה וכוחן של המילים, כבר ידוע משחר ימים. "חיים ומוות ביד הלשון" פתגם כל כך אמתי ונכון. מותו של אבי, ציווה לי חיים וזו הדרך בה בחרתי להמשיך.
ספרה של קרן גולדשמיט, "מציאות סלקטיבית", יראה אור בקרוב.

 

 

הוצאות ספרים


הוצאות ספרים קמו והתפתחו במשך

קרא עוד

הוצאות לאור


הוצאות לאור משגשגות, ולראייה...

קרא עוד

המלצות הצוות


בשנה האחרונה פרסמה הוצאת ספרים

קרא עוד

פרקים ראשונים


כאן ניתן להתרשם מפרקים הראשונים...קרא עוד

פרסמו ספרכם כאן


חדש באתר - פרסום ספרים חדשים ואירוח

קרא עוד
שם:
טלפון:
מייל:
הודעה:
סניף צפון 04-8734066
סניף מרכז 052-5702454