עלילות בני מגדיאל
"כדאי לך לבוא אִתי", אמר לי זָכִי, "נורא כדאי לך". זכי חברי היה מבוגר ממני בשנה וידע המון דברים.

"לאן לבוא?" שאלתי.

"לסבא שלי. אני צריך להביא לו משהו".

"אני לא יכול, לא מרשים לי", עניתי, "אני צריך ללכת תכף הביתה".

"כדאי לך לבוא אִתי", חזר ואמר זכי, "זה לא ייקח הרבה זמן, ובדרך תשמע ממני מן דברים שעוד לא שמעת, דברים שאסור בכלל לספר. דברים שרק המבוגרים יודעים".

"כבר מאוחר", עניתי, "ואם אני לא אגיע הביתה עוד מעט, יהרגו אותי".

 

 

"עזוב שטויות", אמר זכי, "אנחנו תכף חוזרים, זה לא רחוק, נעשה את זה בצ'יק צ'ק, ובדרך אני אגלה לך מה שסבא שלי סיפר בסוד לאבא שלי ושהוא השביע אותו שלא יגלה לאף אחד, אפילו לא לאימא שלי".

"אז איך אתה יודע?" שאלתי.

"כי אני עמדתי בחוץ על יד החלון, שמעתי וראיתי את הכול מבחוץ", ענה זכי. "שמעתי הכול".

"ולמה שלא יספר לאימא שלך?" שאלתי, "היא הרי מבוגרת, לא? היא הייתה יכולה לשמוע!"

"לא יודע", ענה זכי, "אולי הוא חשב שהיא תחשוב שזה בצחוק ותספר לחברות שלה. יאללה בוא, חבל על הזמן. אתה מבטיח שלא תספר לאף אחד מה שתשמע ממני? תדע לך שאת הדברים הכי מעניינים תשמע ממני רק בדרך חזרה כדי שלא תברח לי באמצע, שתדע לך!"

"בסדר", אמרתי בלית בררה, "אבל שתספר הכול ולא תשאיר חלק לפעם אחרת!"

"או.קיי", אמר זכי, "אני מבטיח".

התחלנו לצעוד במרץ. אחרי כמה מאות מטרים אמרתי לחברי: "נו? תתחיל כבר לדבר!"

"תְשמע", אמר, "נגיד שאתה בא לאיזה מקום: מסיבה, מועדון, בית קפה או משהו כזה, ואתה רואה שכול המקומות תפוסים. מה תעשה? גם אתה רוצה לשבת עם כולם אבל אין מקום, מה תעשה, הא? מה תעשה?"

"אני אגיד למרדכי שאימא שלו מחכה לו בחוץ", אמרתי.

"ואם בדיוק מרדכי לא שם?" הקשה זכי, "נגיד שלא בא באותו היום? תשמע, יש לזה שיטה שאני לא מאה אחוז בטוח שהבנתי אותה ממש טוב, אבל סבא שלי אומר שהיא עובדת מאה אחוז. זה ככה: אומרים בשקט פעמיים "טֵרְציל- טרציג- שְצ'וּקולון" ועושים באוויר עם יד שמאל פעמיים, שני איקסים בתוך עיגול גדול, פעם לצפון ופעם למזרח ומחכים שלוש דקות. אז מישהו יקום וילך ואתה תוכל לשבת. סבא שלי אומר שזה בדוק ושזה עובד. ככה הוא אומר. אתה יכול לסמוך על סבא שלי!"

המשכנו ללכת כשאני מנסה למצוא דרך לזכור את הלחש המסובך ששמעתי מזכי. ידעתי שאם לא אדייק בלחש או בתנועות היד, הכול יתפספס לי, וחוץ מזה איך אדע איפה הצפון ואיפה המזרח?

"תשמע", אמר זכי, "אף פעם שלא תחבוש כובע אדום עם צהוב, אם אתה לא רוצה לקבל מכה חזקה בראש".

"מזל שאין לי כובע כזה", אמרתי, "בכלל, תגיד למי יש כובע כזה?"

"כנראה שאנשים יודעים שזה מסוכן", אמר זכי, "ולא קונים כובעים כאלה. עוד דבר, אם אתה מחפש משהו ולא מצליח למצוא אותו בשום אופן, מחפש-מחפש ולא מוצא, מה אתה עושה?"

"אני מחפש עוד פעם ואני שואל את כולם מי ראה את מה שאני מחפש ואני גם מבקש מכולם לעזור לי", עניתי.

"מסבא שלי שמעתי שיטה שעוזרת הכי הרבה", אמר זכי, "שיטה בטוחה: הופכים ספל ומתחילים לחפש; אם לא מוצאים הופכים ספל יותר גדול ומשאירים אותו הפוך עד שמוצאים את מה שמחפשים. זה בדוק", הוסיף זכי, "ככה מוצאים לפעמים אפילו דברים שבכלל איננם!" (ככה זכי היה מדבר: "איננם" היה אומר).

"דברים שאינם? איך זה יכול להיות?" שאלתי בתימהון.

"ככה זה", ענה זכי בפסקנות, "זה בדוק, אמרתי לך, סמוך על סבא. עוד דבר, האם אתה יודע שכשאתה יוצא מהבית שלך כדאי לך להסתכל אחורה על הבית? זה ממש חשוב כי אחרת יכול להיות שלא תחזור לבית שלך בריא ושלם, יכול להיות. תשמע מה שפעם קרה לסבא שלי, מזמן, לא עכשיו, כשאבא שלי עוד היה קטן - סבתא שלי סיפרה לי - הוא יצא בבוקר מהבית שלו לעבודה והוא כל כך מיהר עד ששכח להסתכל אחורה. סבתא שלי הייתה עסוקה ולא קראה לו להסתכל לאחור כמו שתמיד הייתה עושה, הסבתא שלי. באותו יום, תשמע טוב, באותו יום הוא לא חזר הביתה! שלושה ימים חיפשו אותו ולא מצאו. ביום השלישי מצאו אותו באיזה צריף מצ'וקמק של מכשפה אחת. כששאלו אותו מה קרה, הוא סיפר שהמכשפה הזמינה אותו אליה הביתה לשתות משהו, ככה הוא סיפר, ויותר הוא לא הצליח לצאת משם. היא כישפה אותו ולא נתנה לו לצאת מהבית שלה. עד שסבתא שלי באה עם עוד אנשים והצילה אותו".

"מי זאת המכשפה?" שאלתי.

"אתה לא מכיר אותה", ענה זכי, "אומרים שהיא אחר כך כישפה מישהו אחר ונסעה אתו לאמריקה".

בינתיים הגענו לבית סבו של זכי. ביקשתי ממנו שיזדרז וחיכיתי בחוץ. כעבור מספר דקות יצא אליי ואמר שסבא שלו לא נותן לו ללכת, שהוא מוכרח להישאר עוד קצת ושאולי גם אני רוצה להיכנס לבית של הסבא שלו. הוא אמר שזה לא ייקח הרבה זמן, שיש לו עוד כמה דברים חשובים לספר לי כמו שהבטיח, שהוא יספר לי אותם בדרך חזרה ושזה נורא כדאי לי.

"סבלנות זאתי התכונה הכי חשובה אצל הבן-אדם. שלא תשכח את זה", הוסיף.

אמרתי לו שכבר מאוחר, שאין לי זמן ואוי ואבוי לי מהוריי, וכבר יצאתי בריצה לדרכי הביתה.

ידעתי שאיחור כה רב יגרור אותי לעונש.

 

הוצאות ספרים


הוצאות ספרים קמו והתפתחו במשך

קרא עוד

הוצאות לאור


הוצאות לאור משגשגות, ולראייה...

קרא עוד

המלצות הצוות


בשנה האחרונה פרסמה הוצאת ספרים

קרא עוד

פרקים ראשונים


כאן ניתן להתרשם מפרקים הראשונים...קרא עוד

פרסמו ספרכם כאן


חדש באתר - פרסום ספרים חדשים ואירוח

קרא עוד
שם:
טלפון:
מייל:
הודעה:
סניף צפון 04-8734066
סניף מרכז 052-5702454