סודות השאול

הבוקר התעורר הנרי פאוסט מאוחר. אזרחים פעילים, אלה עם ראש על הכתפיים, היו מתקשים לכנות את השעה שבה התעורר, "שעת בוקר" (במיוחד לא בלונדון - שמאז ומתמיד התעוררו תושביה ראשונים מכל ערי הבירה של אירופה). עד לאותה שעה, הם עצמם היו מספיקים לקום, לכבות את השעון המעורר, להתגלח, לשתות קפה במים פושרים, להתלבש, לענות לכמה טלפונים, לנשק את נשותיהם (אם הייתה להם), להגיע למקום עבודתם, ללחוץ את ידיהם של מכריהם, לעשות עיניים למזכירה (אם הייתה להם אחת כזו), לשתות עוד ספל קפה, לחוש רעב ולהתכונן לארוחת הצהריים העסקית...

 

בכל אופן, הנרי התעורר באחת-עשרה וחצי בבוקר. ראשו כאב בצורה בלתי רגילה ומחשבות מוזרות חלפו במוחו. מחשבות על רוע העולם שהוא נולד בו ועל מוות מהיר שמביא קץ לכל הייסורים. הוא ידע שאפשר לעשות את זה בקלות ובאופן אסתטי, בעזרת שתים-עשרה טבליות אספירין וכוס ויסקי או ג'ין. הוא תהה מדוע האנושות כולה עם כל המצאותיה ורעיונותיה הגאוניים, לא חשבה עד כה על הרעיון הפשוט שלו. הוא התחיל לחשוב לעומק והגיע למסקנה, שבני אדם מפחדים מהבלתי נודע וחוששים מחלומות שיבקרו אותם בשנתם הנצחית. בגלל זה הם מוכנים לסבול את הרוע המוכר להם כל כך, כמו משפט לא הוגן, לעג ההמון, שחצנות של גבוהי המעמד ויותר מכול – כאבי ראש מטורפים. הוא הרגיש מחויבות לרשום את מחשבותיו ולשלוח אותם לטיימס או לעיתון דומה אחר כדי לפקוח את עיניה של האנושות. אילו היה יכול, היה עושה זאת מייד, אבל מוחו סירב לשלוח פקודות לעצביו מחשש כבד שכל תזוזה בגופו עלולה לפוצץ אותו.
"נראה ששתיתי אתמול יותר מדיי", חשב. הוא נזכר ונדהם לגלות שהיה קרוב לאמת. הוא רק היה צריך להחליף את המושג "יותר מדיי" ל"כמו בהמה". "טוב", חשב, "אני הנרי ואתמול הייתה מסיבה בביתי. אני זוכר גם את המסיבה אה... מסיבת פרידה". הנרי היה געה ביכולתו לזכור את כל אשר עשה בהיותו תחת השפעת אלכוהול. הוא אמר תמיד לחבריו בהתרסה: "לא משנה כמה אשתה, אני תמיד אזכור מה עשיתי ובאילו נסיבות". הבעיה היחידה הייתה שלפעמים עשה דברים שמוטב ולא היה זוכר אותם ובוודאי לא מזכיר אותם לאיש.

 

אך הפעם היה המצב לא שגרתי והנרי היה צריך להפעיל את מלוא תאיו האפורים ואת שאר חלקי מוחו כדי להיזכר מה קרה אמש. הוא עשה אפוא מסיבת פרידה, משום שאיבד את מקום עבודתו ונשאר מובטל ללא כל תקווה ורודה לעתידו, שכבר כעת נראה אפור וקודר.
לפני שפוטר שימש מנהל, מנהל של "ספא מפנק לגברים בווילה מדהימה במקום שקט ודיסקרטי, המציאה את כל סוגי הפינוק: סאונה, ג'קוזי, עיסוי מפנק ובר אלכוהול". זה היה שמו הארוך ביותר של התפקיד שהנרי מילא, וזה גם מה שהיה כתוב בירחון לגברים במדור הבילויים תחת הכותרת "אפרודיטה".

המודעה משכה את תשומת לבו של הקורא בפתיחה מקורית: "גבר! נמאס לך מהשגרה? היום היה אפור? בוא ותרגיש גבר אצלנו!"

בעל המקום הגה את הרעיון לבדו וכנראה היה משוכנע שאין גבר שיוכל לעמוד בפיתוי ולא לבקר ב"אפרודיטה" לאחר קריאת המודעה. הנרי לעולם לא תפס אותו מחזר אחר הבנות בספא והיה משוכנע שהבוס שלו מתרומם ויודע למה זקוק גבר אמיתי.

המקום היה מיועד לגברים עמידים פלוס. בספא היו בנות יפיפיות, ריהוט מפואר ובר ללא תשלום. בעל המקום – הבוס של הנרי, הקים את העסק בכוחות עצמו. הוא מינה את הבנות, הזמין ריהוט ורכש ציורים מודפסים של גדולי האומנים (בבחירתו התמקד בעיקר בעירום נשי). מה שנותר לו לעשות כדי לפתוח את המקום הוא למנות מנהל.

המשרה לא הייתה מורכבת ולא דרשה מאמץ שכלי יוצא דופן. התפקיד כלל שמירה על הסדר ועל ביטחון האורחים, על הבנות ועל הציוד בספא, סלקציה של המבקרים, גביית כסף ומניעת רמאויות של הבנות או האורחים.

הנרי ענה לדרישות. בעל המקום חיפש גבר ייצוגי, גבוה וחסון, שנראה כמו אחד שלא כדאי לריב אּתו. עם זאת היה עליו להיות נחמד, חייכני, מצחיק ואמין. בתמימותו לא ידע (ומובן שהבוס שלו לא הבהיר לו דבר על כך) שתפקידו העיקרי הוא לא לשמור על הסדר בספא, אלא להתייצב בבית המשפט באשמת הסתרת רווחים ואי תשלום מס.

הבוס שלו חשב על הכול. הוא הפך את הנרי לשותפו, החתים אותו על חוזה מסובך עם סעיפים מפוקפקים רבים (הנרי לא השקיע מאמץ בקריאתם), והציע לו שבעה-עשר אחוזים מהרווח של הספא. הודות לכך נשא הנרי באחריות מלאה לעסק שניהל, אך אינו היה מודע לכך. "אין צורך להתעמק בסעיפים חבר", אמר הבוס כשראה את הנרי מנסה לפענח את החוזה, "אנו עובדים יחד, לא? החוזה הזה נועד לביורוקרטים מרשות המסים. הוא נועד לסבך אותם ולא אותך!"
הנרי האמין לו.

השם הכי קצר לתפקידו היה "סגן הסרסור". כך קרא לעצמו כשהיה במצב רוח קודר, אך לא בקול רם ולא ליד חבריו שהיו משוכנעים שהוא איש עסקים מצליח. הנרי לא ניסה לשנות את דעתם, עד היום שבו ניצב מול חוקרי רשות המסים: יותר מכול הוא פחד שמכריו יידעו במה הוא עוסק. ומה אם אחד מהם יבקר ב"אפרודיטה" ויראה אותו?! חשב לעצמו. עצם המחשבה הזו הרעידה את גופו. חבריו, עמם למד באוקספורד, התמנו זה מכבר לתפקידים מכובדים בחברה. הם נהיו פקידים בכירים, רואי חשבון ואפילו מורים ומרצים. הנרי לא רצה לחשוב מה תהיה תגובתם לאחר שיידעו שהוא סגן סרסור.

כדי למנוע אי נעימות הוא נקט באמצעי זהירות רבים. במקום עבודתו התקין חלונות מושחרים, כך שהמבקרים לא יכלו לראותו בעודו רואה את כולם. בכל בוקר ביקש מהמזכירה את רשימת המבקרים שהזמינו מקום לאותו ערב ועבר עליה בעיון. אם הופיע שם מוכר או מעורר חשד (לא כל המבקרים היו מעוניינים שיידעו את שמם האמיתי), הוא היה נשאר במשרדו ומציץ על הלקוחות. המזל שיחק לו. אורחי הספא היו קבועים והמקרים שהופיעו בהם פנים חדשות, היו נדירים. אילו ידע שרוב חבריו היו מקנאים בו קנאת מוות, לו היו יודעים באיזו צורה הוא מרוויח את משכורתו שהייתה גבוהה הרבה יותר משלהם, אולי לא היה חרד כל כך. אבל הנרי העדיף שלא לקחת סיכון ולהשאיר את המצב על קנו.

הקומוניסטים טוענים שאין עבודה שאדם צריך להתבייש בה, אך הנרי לא היה קומוניסט. משכורתו הייתה באמת לא רעה. בעונת החורף בעיקר היא גירדה את התשעת אלפים ליש"ט. כל הרווח של הספא עבר לידיו של בעל המקום שאמר שהוא מעביר אותו לרואה החשבון. גם אם מדי פעם בפעם הרגיש הנרי שהעסק לא נקי, סתמה משכורתו את פיו והוא מיהר להתנער ממחשבות כאלה ולא לדעת יותר מדיי. לכן חוקרי רשות המסים לא הבינו למה הבחור מתפלא כל כך כשמאשימים אותו בהלנת מס והבוס שלו (או יותר נכון ה"שותף"), מאשימו בגנבה ובהפרת הסכם השותפות.
החוקרים לעגו לו. הם אמרו לו שהוא שחקן מוצלח ממש והציעו לו לפתח את כישוריו בהוליווד לאחר שהם יסיימו עמו. זה הרגיז מאוד את הנרי שהחל לאבד את עשתונותיו ולהתפרע. אז פקע סבלנותם של אנשי החוק. הם אמרו לו שהוא מגזים וצריך לדעת להפסיד בכבוד, שהמשחק שלו לא שווה את החשמל שהמדינה - לה גם כך הוא חייב לא מעט, משלמת כדי להאיר את תא החקירות שהוא שוהה בו. הנרי לא רצה להפסיד בכבוד, הוא לא רצה לעצור ולא היה אכפת לו מעלוּת החשמל. הוא טען כי הוא אינו אשם.

יום החקירה נחרט בלבו של הנרי פאוסט כיום הסיוט של חייו.
"אבל אתה היית אחראי לכסף, לא?" שאל אותו החוקר מרשות המס, איש צעיר ורזה מאוד בעל עיניים מעצבנות ופרצוף של ילד שמנת. מאלו שחבריהם הרביצו להם בבית ספר ועכשיו הם מתנכלים לכל אחד, חשב הנרי.

"כן, אבל העברתי אותו לרו"ח!"

"מה שמו? מה כתובתו?"

"מניין לי לדעת?! הבוס שלי היה אחראי לזה!"

"אם איני טועה זה השותף שלך?"

"מה זה משנה? הוא היה אִתו בקשר!"

"לפני שנייה אמרת שהעברת את הדוחות לרו"ח, לא?"

"אה, כוונתי הייתה שהבוס שלי אמר לי שהוא עושה זאת!"

"השותף שלך!"

"מה זה משנה?! הוא אמר לי ..."

"זה משנה חביבי, כי נוצר הרושם שאתה מנסה להפיל את האחריות על האיש שנתן בך אמון ושנים רבות רימית אותו!"

"זה הוא רימה אותי! אינכם מבינים! אני רק גביתי את הכסף מהלקוחות".

"זה לא נשמע לי הגיוני. בחוזה כתוב שאתה היית מנהל עסק והוא רק השקיע את כספו. בדקנו את זה וזה אכן נכון. הוא לא התערב בניהול".

"את זה הוא אמר לכם? הוא משקר! הכול הגיע לידיו. תבדקו את חשבון הבנק שלו".

"בדקנו ולא גילינו דבר חשוד".

"לא גיליתם?! זה לא הגיוני! נראה שהנוכל הזה הספיק לנקוט צעדים כדי שלא תעלו עליו!

בחייכם, אתם לא יודעים איך עושים את זה?"

"לא, אולי תחלוק אתנו את ניסיונך העשיר, איך עושים את זה?"

הנרי חשב תמיד שהוא אדם שקול דעת, אחד שקשה לרמות אותו ולהכניסו למבוי סתום. כעת הוא הגיע למסקנה שחוקריו הכניסו אותו לשם, מעסיקו רימה אותו והוא עצמו נהג בטיפשות שנים רבות. הוא הבין שלא יוכל לשכנע איש בטיעוניו ובוודאי שלא את החוקר הראשי, שניהל את החקירה והיה משוכנע שהוא פסיכולוג מצוין, המסוגל בעזרת בדק דחקני לחדור לנפשו של הפושע ולהוציא ממנו הודאה באשמה. הנרי הרגיש כי עוד מעט יודה לא רק בגניבה אלא גם בכל שבעת חטאי המוות, רק בשביל שיקבל הפסקה קצרה, שיוכל להתרכז בה ולחשוב על הגנתו. לכן הכריז בהתרסה שלא יגיד מילה אחת ללא נוכחות עורך דין. במצב שהוא נמצא בו זה היה מעט מאוחר, הוא כבר אמר די והותר והותיר לחוקריו רושם שהוא פושע ונוכל חסר הגיון ומצפון. אך הם בכל זאת באו לקראתו ומצאו פרקליט, שבעזרתו רצו להוכיח להנרי שמצבו אינו קל ורק חרטה שתגיע מעומק לבו המגליד בשילוב וידוי על מעשיו, יכולה להציל אותו.

בפגישה עם הפרקליט גילה הנרי שמדובר באדם סקפטי מאוד. הסקפטיות דלפה מפיו ומאוזניו.

היה לו חיוך מעצבן של אידיוט, וציניות גלויה נטפה מדיבורו.

"טוב חברי, אני אנסה להוציא אותך מהבור שבו אתה נמצא. אבל בינינו אתה עמוק בצרות".

"רק שנייה... אתה... אתה גם לא מאמין לי?" שאל אותו הנרי.

שוב עלה החיוך המטומטם הזה של עורך דינו שיכול היה להטריף את ישו. "אני אעשה כל שביכולתי", הרגיע התיש עם התיק והמשקפיים (זה הדימוי שעלה במוחו של הנרי אחרי שתי דקות של שיחה). "אבל שוב, איני רואה דרך להוציא אותך מכאן. אני אדבר עם התובע הכללי ואולי נגיע להסכם כלשהו ואז... אם תתוודה ותאמר שאתה מצטער יש סיכוי שיתחשבו בך. יש לך משפחה? ילדים וכאלה..?"

"לא, מה זה קשור?"

"חבל מאוד... זה היה יכול לעזור לנו. זה תמיד עובד, אתה יודע... האישה מגיעה עם הילדים לבית

המשפט... הם מתחילים לבכות...אחריהם גם היא..."

"זה מה שלימדו אותך באוניברסיטה למשפטים?"

"לא, אבל זה עובד! אני בתפקיד זה שנתיים, אני מתמחה בפשיעות קטנות ואיש מהקליינטים שלי לא נכלא יותר משנתיים! וכל זה משום שהקשבתי לאמי שאמרה לי, 'פרידריך, תלמד לגעת בלבם של הסובבים אותך, והם יבואו לקראתך'. וזה קרה! קיבלתי מלגת לימודים ותראה היכן אני כעת, פרקליט מטעם המדינה. לפני כמה שנים, איש לא האמין שאגיע למעמד כזה גבוה. אמי אישה

קדושה, היא צדקה תמיד".

"אולי נעזוב את אמך בצד! האישה הקדושה לא קשורה לנושא".
"אדוני! אמי נפטרה וכל תזכורת חסרת כבוד שקשורה אליה, במיוחד בטון הדיבור כמו שלך פוגעת ברגשותיי!" נפגע הפרקליט עד עומק לבו. הוא הפנה את גבו אל הנרי ונעץ מבטו בקיר, מצפה לסליחות ולניחומים.

"או. קיי, אני מצטער. רק רציתי לומר שאנו סוטים מהנושא".
"אני מקבל זאת", אמר הפרקליט בנימה של קדוש. "אמי תמיד אמרה, 'פרידריך תלמד לסלוח

לכל אלו ש'... ובכן אתה רוצה שאדבר עם התובע?"

"אני רוצה עורך דין אחר", הגיע הנרי למסקנה.

עורך הדין האחר פגע בכיסו של הנרי באופן ניכר. הוא הבין מהר מאוד שמצבו של הקליינט שלו אינו פשוט, ולכן הרשה לעצמו לבקש סכום הולם בעד שירותיו – כך הוא קרא לחמשת אלפים ליש"ט.
"וזה עוד אחרי הנחה," אמר עורך הדין וקרץ בעינו, "בדרך כלל אני לוקח הרבה יותר במצבים דומים לשלך". עורך דינו החדש של הנרי ביקר פעמים רבות ב"אפרודיטה" ושם הם הכירו. כעת הבין הנרי מה פשר ההנחה וקריצת העין. הדבר היחיד שרצה הוא לצאת מכל הסיפור הזה בשלום. לכן הוא לא התמקח יותר מדיי ומשימת הצלתו נפלה על כתפיו של פרקליטו החדש. העסקה הייתה כדאית. בשימוע המוקדם בבית המשפט הצליח עורך הדין המשופשף לשכנע את השופט כי הפרשה אינה בהירה דיה. הוא טען כי אסור להפיל את כל האשמה על הקליינט שלו. הנרי נכח במשפט ושמע את נאומו של פרקליטו שלא נעם לאוזניו.
"זה נכון," נאם הפרקליט, "איני אומר שהנרי פאוסט נקי מכל אשם. אבל הביטו בו," הצביע לכיוון הנאשם. "יושב בפינתו מבוהל ומפוחד כמו חיה בכלוב. הוא נראה לכם פושע? לי לפחות הוא נראה טיפש שהיה מספיק חכם כדי לנצל את טיפשותו והעדיף להקטין ראש ולא לדעת יותר מדיי. הוא חשב שהוא חכם גדול, שאין ביקורת על הכסף שהוא מכניס לכיסו, שמוטב להשאיר דברים במקומם ולא לשאול יותר מדיי שאלות. התנהגותו הייתה לא אחראית ולא הולמת אזרח בריטי. אבל הוא אינו פושע. הוא אמנם ניהל עסק שפוגע במוראל ולא הולם אדם מוסרי, אבל אני מבקש שנשאיר בצד את הדעות האישיות ונתייחס רק לעובדות".

"למה אתה מתכוון עסק שפוגע במוראל?" שאל השופט שעבר במהירות על תיק החקירה והתקשה

להבין מדוע ניהול של ספא לא הולם אדם מוסרי. עורך הדין הבין שהגזים. שכן השופט אינו אמור לדעת שהוא נחשב לאורח קבע במקום שפגע

במוראל.

כלומר, באפרודיטה. "התכוונתי לצורת הניהול", מיהר לתקן את עצמו. "לפיתוי! זה שעומד בפני כל מנהל עצמאי: הבחירה בין להיות אזרח שומר חוק ולהרוויח את כספו ביושר ובין הפיתוי להתעשר באופן לא חוקי. אדם חזק חרד לשלום מולדתו, עוצר מחשבות כאלה בזמן. אדם חלש מתפתה מהר. את הקליינט שלי הצליחו לפתות, אני מודה בכך, אבל האנשים שעשו את זה הם מקור הפשע, הם ניצלו את תמימותו של הנרי פאוסט והעדיפו לזרוק אותו כשכבר לא היה בו כל צורך, חוץ מ"טובה" אחרונה - להיענש במקומם. בעיניי הייתה החקירה שטחית. שורש הפשע לא נמצא ולא נערף. לפנינו רק גידול פרא שצמח מעל האדמה, בעוד הפושע האמיתי נשאר בלתי נגלה. לא נפעל על-פי תכניותיו! לא נפיל את כל האשמה על הנרי פאוסט שדומה כעת לכלי משומש שאין בו כל צורך. צריך להמשיך בחקירה ולחשוף את מקור הפשע!"

רק בבריטניה מתברר השופטים מתחשבים בצחות לשונם של עורכי הדין. בכל מקרה הנרי שוחרר בערבות ובית המשפט הורה על המשך החקירה.

במצב רוח קודר יצא הנאשם מבית המשפט והתנפל על פרקליטו.

"למה הייתי צריך לשמוע את כל ההעלבות האלה?" שאל בזעם. "'הוא כמו חיה בכלוב, הוא טיפש, הוא כלי משומש'".

הנרי ניסה לחקות את נימתו של פרקליטו אך הרגיש שכשל, שכן כל מילה מפי האיש הזה הייתה משמעותית ומלאה במוסר נסתר.

"לא הייתה דרך אחרת להוציא אותי מכאן?" שאל.

"האמת שהייתה", הודה עורך הדין, "אבל קצת תרגול אף פעם לא יזיק. בשבוע הבא אופיע בבית המשפט בתור סנגורו של איזה ברנש המואשם ברצח, אז אמרתי לעצמי מדוע שלא אחזור לכושר לפני... וחוץ מזה, כעסך אינו מבוסס. אתה חופשי, החקירה נמשכת ואני מאמין לכל מה שאמרתי במשפט. אתה באמת לא שורש הפשע. זה נראה על פנייך. אתה קורבן לתעלול של מישהו הרבה יותר ערמומי ממך. עכשיו צריך למצוא את שותפך. אינך יודע במקרה היכן הוא?"
מייתרי נימתו גרמו להנרי לחרטה על כך שאף פעם לא העלים מס או שדד בנק, שכן אם היה עושה זאת ייתכן שהיה מעלה את ערכו בעיניי הסנוב הזה שחילק הערכתו לאנשים בהתאם לגודל פשיעתם.
"אני מקווה", המשיך הפרקליט, "שהוא לא היה מספיק חכם ולא עזב את בריטניה".
החשדות של עורך הדין לא היו ריקות. זה אכן קרה. שותפו לשעבר של פאוסט, עזב הכול וטס לארה"ב. להנרי היה את המזל לראותו דקות ספורות לפני שעשה זאת. לאחר חיפושים של יומיים, הוא מצא אותו במלונית זולה ליד שדה התעופה הלונדוני. אבל הפגישה לא ענתה על ציפיותיו. לא ניתנה לו אפילו הזדמנות להוציא מילה מפיו.

"לא, לא, ולא!" נהם השותף. "אין לנו על מה לדבר ידידי. אם מישהו יראה אותי מדבר עם עבריין, שמי הטוב ייפגע. אין ברצוני לשמוע את כל מה שתגיד, אנא שמור את נאומך לעצמך".
הנרי שלא תכנן מראש את מהלך הפגישה, שתק לגמרי עקב החוצפה התוקפנית של מעסיקו לשעבר. הוא מיהר לנצל את מצבו העלוב והמשיך לדבר. "תמיד אמרתי שעולמנו מתפתח בזכות המאזן בין החכמים לטיפשים שנשאר יציב, בערך אחד לשבע-עשרה. לי היה את המזל להיוולד חכם, ואילו אתה ידידי יכול להתנחם בעובדה שיחד עמך נולדו עוד שישה-עשר בני אדם בתדמיתך. כלומר, אינך בודד בעולם הרחב הזה, וזה בעצם מה שחשוב לכולכם, לא להישאר לבד ולהיות כמו כולם".
הנרי בהה בשותפו, במבט דומה לזה של כבש. מונית עצרה ליד חדר הקרקע, שבו מצא את נמלו הזמני, "מקור הפשע". נהג המונית צפר שתי צפירות קצרות כדי להעיר את תשומת לבו.
"הייתי שמח להמשיך את הדו-שיח המרתק שלנו, אך אם אשאר אני עלול לאחר למטוס שיטיס אותי לארה"ב בעוד שעה. אני מאחל לך הצלחה בהמשך דרכך ומשוכנע שבזכותי צברת ניסיון חיים חיובי. להת'".

הבוס לקח את שתי מזוודות העור החומות שלו ושעט לכיוון פתח היציאה. הנרי הרים את ידו בניסיון לעצורו, אך הבוס חייך, התנער בקלות מאצבעותיו וצעד לכיוון המונית. כשנכנס והתיישב, פתח את חלונה וצעק: "היי פאוסט, אל דאגה! עזיבתי תלבין את שמך. נכון שאני גבר?"
יומיים לאחר עזיבתו נודע לציבור כי בבעלותו היו עוד שלושה מועדונים דומים בתדמיתם ל"אפרודיטה", וגם קזינו בלב העיר. אין צורך לומר שגם הם היו חייבים כסף למדינה שאיש לא שילם לה מס, ונוהלו על-ידי ארבעה טיפשים מתוך השישה-עשר שנולדו יחד עם פאוסט.

הנרי החליט להתרומם ממשכבו. ארבע דקות הוא הכין עצמו להשלכות המעשה. הוא ידע שכל תזוזה בגופו תשלח גלי כאב נוספים לראשו. אבל צריך לקום... הוא תכנן את כל פעולותיו לעתיד, קרי לקום, לזחול לחדר האמבטיה (כיוון שידע שאין לו די כוח להגיע למטבח), לשתות מים מהברז ולשטוף את פניו, ללכת למטבח, ליטול כדור משכך כאבים, להכין קפה חזק, לשתות... הוא פקח את עיניו והרגיש מאושר יותר מכל בני האנוש שהתעוררו באותו בוקר במועקת שיכרון. הוא מצא את עצמו בחדר האמבטיה, שוכב בתוך האמבט וראשו נח על כרית אדומה מחדר השינה. "היום בהחלט מתחיל טוב", חשב. הוא קילף את גופו הכבד ממשכבו ונדבק אל הכיור. מים קרים החלו לזרום על פניו. הוא שתה ושתה בלי סוף. הוא הרים את עיניו לראי אשר מעל הכיור. המראה שלו לא משך את העין.

במצבו הרגיל היה הנרי בחור נאה: גבוה ובעל גוף מעוצב, בעל שיער חום כהה, עיניים בהירות ושפתיים דקות מלוכדות בצורה אירונית. הוא נראה כמו מתאגרף שעזב את הזירה והחל ללמוד משפטים, או כמו סטודנט למשפטים שפעם התאגרף בזירה. נשים בעלות טעם אהבו את מראהו. אבל כעת נראָה כמו מתאגרף לא מוצלח שלא חשב ללמוד משפטים וכל חייו קיבל מכות בזירה. שיערו היה מבולגן ודביק, פניו מעוותות וחיוורות כמו של זקן, אף על פי שהיה רק בן שלושים. "צריך להפסיק לשתות", חשב לעצמו וצעד בצעדי קשיש לכיוון המטבח, מנסה לא להישען על הקירות ולא להפיל תמונות וציורים ממוסגרים שהיו תלויים עליהם. הוא הרגיש שמשהו נדבק לעורפו והושיט ידו לאחור לבדוק במה מדובר. זה נפל והנרי התכופף וראה נייר. על הנייר היו משורבטות מילים בדיו אדום. הנרי הרים אותו ונזכר...

 

 

הוצאות ספרים


הוצאות ספרים קמו והתפתחו במשך

קרא עוד

הוצאות לאור


הוצאות לאור משגשגות, ולראייה...

קרא עוד

המלצות הצוות


בשנה האחרונה פרסמה הוצאת ספרים

קרא עוד

פרקים ראשונים


כאן ניתן להתרשם מפרקים הראשונים...קרא עוד

פרסמו ספרכם כאן


חדש באתר - פרסום ספרים חדשים ואירוח

קרא עוד
שם:
טלפון:
מייל:
הודעה:
סניף צפון 04-8734066
סניף מרכז 052-5702454